אמיליה רומאנה - Emilia-Romagna

אמיליה רומאנה - המחוז הנחשב לאחד המחוזות העשירים באיטליה.

 המחוז מורכב משני מחוזות היסטוריים: אמיליה ורומאניה ובירתו - בולוניה. צורת המחוז היא מעין משולש שצלעותיו נתחמות על ידי הים האדריאטי במזרח, נהר הפו בצפון, והרי האפנינים בדרום. המחוז נחשב לאחד העשירים במדינה.

מזג האוויר במחוז אמיליה רומאניה הוא יבשתי, קר וערפילי בחורף וחם בקיץ.

 המושל - ואסקו אראני

8 נפות במחוז בולוניה

• פרארה
• פורלי-צ'זנה
• מודנה
• פארמה
• פיאצ'נצה
• רוונה
• רג'ו אמיליה
• רימיני

 ערים במחוז 341

בירת המחוז בולוניה

שטח 22,123 קילומטרים רבועים

אוכלוסייה – כ-4 מליון תושבים.

אמיליה-רומנה היא המחוז המשמש כעין מסדרון המקשר בין איטליה של הצפון, ממורדות האלפים, באמצעות העמקים הרחבים של נהר הפו ועד לדרום הים תיכוני. אדמתה החקלאית אמוד עשירה, ערים הסטוריות ותעשייה פורחת היא אחד המחוזות היותר משגשגים באיטליה.

מרבית הערים באמיליה-רומנה נבנו לאורך דרך רומית עתיקה שנבנתה ב187 לפנה"ס ונקראה "דרך אמיליה" ושחיברה בין העיר רימיני לשפת הים האדריאטי עם העיר פיאצ'נזה – בצפון מערב המחוז- בה היה לרומים חיל מצב.

עוד לפני הרומים – האטרוצקים בנו עיר בירה – פלסינה FELSINA שהפכה לבולוניה. לחר נפילת רוא- תחילת מאה 4, מרכז הכובד עבר לרוונה שהפכה להיות מרכז שלטוני של האימפריה הביזנטית שנשלטה מקונסטנטינופול.

בימי הביניים המשיכו צליינים לנוע על ויאה אמיליה בדרכם לרומא. כוח הפוליטי היה בידי משפחות אצולה (תקופה פיאודלית) בינהן משפחת MALATESTA ברימיני, בנטיווליו בבולוניה, ד'אסטה בפררה ומודנה, חצרות גדולים מאוד קמו מסביב למשפחות האצולה השליטות בהן פרחה אמנותם של משוררים כמו דנטה ואריסטו, וכן ציירים, ארכיטקטים, שיצירותיהם עדיין מעטרות את הערים.

את הגבולות קיבלה אמיליה-רומנה סופית ב-1947 .

אמיליה-המערבית יותר, בעלת אוריינטציה צפונית יותר וזהות פוליטית שמאלית. רומנה – חווה לאחרונה עליה בכוח הימני שדורש אוטונומיה מהשלטון המרכזי ברומא.

למחוז יצא מוניטין של מרכז גסטרונומי נהדר. החקלאות היתה תמיד מאוד מפותחת בשולי עמק הפה עתיר הסחף הפורה וקרקע מישורית.

אמיליה-רומנה כולה היא משטחים עצומים שנראים כמו לוח שחמט שעשוי משדות ומישורים בין עמק הפו הצפון והרי האפנינים המיוערים בדרום.

מכונה – "סל הלחם"  BREAD BASKET  ו"קערת פירות"  FRUIT BOWL  של איטליה.

חזירים עדיין עולים במספרם על בני אדם במרבית האזורים וכמה ממרכיבי המזון האיטלקים הידועים ביותר – כמו נקניקי חזיר – פרשוטו – נקניק המורטדלה נולדו כאן.

גלידה – Gelato

גלידה או ליתר דיוק בשמה האיטלקי והכמעט אוניברסאלי "ג'לאטו" – Gelato הינה המצאה איטלקית לכל הדעות.

              

אני משוכנע שיהיו לא מעט שיחלקו עלי בקביעה החד משמעית הזו ,אבל אין ספק שבגלגולה הנוכחי בעולמנו כפי שהיא מוכרת ונמכרת הינה איטלקית לכל דבר וענין : הרכיבים הינם איטלקיים ,המכונות והמקררים כולם בלא יוצא מן הכלל איטלקיים.

לשאלה המתבקשת , מתי ואיך החלו לאכול / ללקק גלידה ? התשובה הינה חד משמעית ,בארצות הקרות ו/או במקומות בהם יורד שלג לעיתים מזומנות ,תושבי המקום ידעו לנצל את המשאב הזה – קרח (שלג) להוסיף לו תרכיז כלשהו ומה שמתקבל זהו משקה המוכר היום בעולמנו בשם "גרניטה" ו/או בגרסא הישראלית משקה ברד ,לדוגמא כך נהגו האיטלקים במורדות הר הגעש האתנה שבמזרח סיציליה , בתקופות מאוחרות יותר ידעו לרקוח על הבסיס הזה תוספות של חלב ושמנת ובדרך זו התגלגלה אלינו הגלידה בגירסתה המוכרת לנו, אגב בסיציליה נהוג עד היום לאכול "קסטה" זוהי פרוסת גלידה בתוך לחמניה מתוקה .

צילום באדיבות: "פסטיבלים וקרנבלים בעולם"

אגב כל מי שביקר ו/או מתעתד לבקר בהוואי – הונולולו יכול להתנסות באכילת ארטיק (ליתר דיוק) בגרסתו המקורית כפי המובאת לעיל ,עגלות הנושאות בלוק קרח כשמגרדים את הקרח באמצעות מעין מקצוע ולפרורי הקרח הללו מוסיפים תרכיז משקה – "גרניטה בגרסא ההוואית ,,,

ועכשיו כמה מילים באשר לג'לטו בגירסתו המודרנית ,חשוב לדעת שכל הגלידריות המציעות את מרכולתן מבעד לויטרינות כשהמראה מגרה מאוד ,גם אם הגלידה איכותית ונוצרה בקפידה עדיין היא נחותה ביחס לכל אותן גלידריות המשמרות את הגלידה במיכלי נירוסטה סגורים ,בדרך זו נשמרת האיכות והמרקם בטמפרטורה קבועה, מה שחשוב ביותר לשימור הגלידה.

רשת גלידריות חדשה שהוקמה לפני כשנתיים באיטליה בשם : GROM ,עונה על כל הקריטריונים האלה ,הרשת שומרת בדבקות ובקנאות על 3 דברים :

1. לא משתמשים בצבעי מאכל ו/או חמרים משמרים מכל סוג שהוא

2. לא משתמשים בחומרים כימיים  

    ("את הנ"ל אף פעם לא עשינו ולא נעשה לעולם")

3. משתמשים אך ורק בשוקולד (100% קקאו) וחלב טרי מאיכות גבוהה  ו/או בחומרי גלם טבעיים לגמרי כמו:       פיסטוק ,וניל תות שדה ,ערמונים וכו' (בעונה בלבד).

עוד פרט העשוי להשלים למטייל באיטליה את התמונה ואת הטעם:

בתחילת שנת 2014 נפתח בעיירה Anzola dell'Emilia באיזור בולוניה, מוזיאון גלידה יחידי מסוגו בעולם. המוזיאון מתעד את ההיסטוריה של המאכל הפופולרי הזה שכל כך מתקשר לארץ המגף, את התרבות והטכנולוגיה ליצירת הגלידה ועוד.

זהו מוזיאון הגלידה הראשון בעולם שנפתח בחסות אחת החברות הגדולות בעולם לייצור מכונות גלידה Caprigiani (חברה איטלקית כמובן).

אסור להחמיץ ביקור במקום המרתק.

כתובת המוזיאון: Via Emilia 45 ,Anzola dell'Emilia

סֶּאָדַס - Seadas הקינוח האולטימטיבי של סרדיניה

למרות שהאי סרדיניה הינו חלק בלתי נפרד מאיטליה, הוא חבל אוטונומי בעל תרבות ייחודית שהשתרשה באי הקסום הזה מלפני כ- 3800 שנה.

לביבת סֶּאָדַס - Seadas הקינוח האולטימטיבי של סרדיניה

הפן הקולינארי של האי הוא אחד ממאפייניו הייחודיים של האי.

בולט במיוחד "בפלאי" המטבח הסרדינאי הינו לביבת הסֶּאָדַס (Seadas) הנחשבת בעיני תושבי סרדיניה כקינוח המסורתי האולטימטיבי.

זוהי לביבת בצק בדומה לרביולי, ממולאת גבינת ריקוטה איכותית בטעמים בדרך כלל -תפוז או לימון.
את הלביבה מטגנים משני צידיה טיגון קצר בחמאה ומעט שמן, ומגישים כשבוזקים מעליה דבש.
למבקר בסרדיניה אסור להחמי, את החוויה הקולינארית המיוחדת.

הסוס של לאונרדו דה וינצי (Leonardo di ser Piero da Vinci)

לא הרבה יודעים כי הפסל המפורסם בקרבת האצטדיון סן סירו שבמילנו "הסוס של לאונרדו" אינו הפסל המקורי של דה וינצי אלא שחזור מדויק שנעשה בארה"ב במימונו של מיליונר אמריקאי בשם צ'רלם דאנט שהעסיק לצורך הפרויקט אמנים והיסטוריונים רבים אשר עמלו על מלאכת  השחזור של הסוס ,הסוס הוטס לאיטליה כשהוא מחולק ל-7 חלקים.

                

כיום מוצב הפסל בחזית זירת מרוצי הסוסים (ההיפודרום) של מילנו בסמוך לאצטדיון San Siro  ביתם של קבוצות הכדורגל אינטר ומילאן.

הפסל שעל סיום עבודתה עמלה הפסלת והאמנית נינה אקמו ,אינו פרש כפי שתכנן דה וינצי אלא סוס בלבד ,בגובה של 7.5 מ' ,אך הוא ללא כל צל של ספק אחד הפסלים המרשימים באיטליה המשמש תזכורת לאמן האיטלקי הגאון והדגול ולחלומו לבנות פרש עצום ממדים עבור חצרו של שליט מילנו באותם ימים. לאונרדו שהיה אז רק בן 29 באותם ימים  (שנת 1481) הציע את שרותיו לשליט בבניית פרש ענק לזכר אביו של השליט  - פרנצסקו ספורצה ,בשל מעורבותה של מילנו במלחמתה נגד צרפת והעובדה שכמות נכרת של ברונזה הועדפה לבניית תותחים לא זכה דה וינצי להשלים את חזונו שעליו עמל שנים רבות .

צילום באדיבות: http://possumjimandelizabeth.com

אגב ,ליאונרדו בצע רישומים רבים שהשתמרו עד עצם היום הזה ואף יצר דגם גדול מחימר שהוצב אחר כבוד בחצר ארמון הדוכסות הישן בעיר (קסטלו ספורצה) כהכנה לפסל הברונזה ,דגם החימר נהרס בעת פלישת הצבא הצרפתי למילנו ב- 1499 והברונזה שנועדה ליציקת הפסל שמשה ליצור כלי נשק בעבור הצבא האיטלקי. 

בשנת 1978 החליט אספן האומנות האמריקאי צ'רלס דאנט שהיה מעריצו של האומן הדגול לשחזר את פסל הסוס בלבד (ללא הפרש) כמתנה לעיר מילנו וכהוקרה לאמן הדגול ,התהליך ארך שנים של איסוף כספים ,תכנון ומחקר ולבסוף בשנת 1999 הושלם פסל הברונזה וחזונו של ליאונרדו התגשם לאחר כ- 500 שנה, הפסל מיתמר לגובה של 7.5 מ' ושוקל 15 טון, ניצב על משטח שיש קררה לבן כשמתחתיו בסיס רחב של אבן גרניט ,בקיצור למרות הביצוע המרשים, עורר הפסל ויכוח נוקב בקרב מבקרי האומנות האיטלקים שפסקו כי יש פה התערבות אמריקאית באומנות האיטלקית ועל החוצפה בקריאת השם לפסל "הסוס של ליאונרדו", זאת למרות העובדה שקבוצת התורמים האמריקאים שבראשם צ'רלס ציינו כל העת כי לא מדובר בפסל אמיתי כי אם מחווה לליאונרדו ויצירתו ולבטח בהשראתו...

כתובת הפסל:
 Milano Piazza dello Sport  6
טל : 02-482161
ניתן להגיע בחשמלית בקו 16 או בתחתית (רשת ה- מטרו) בקו MM1 עד לתחנת Lotto .

                     

ג'ובאני דה ורזאנו – Giovanni da Verrazano

ג'ובאני דה ורזאנו – Giovanni da Verrazano

ג'ובאני דה ורזאנו – Giovanni da Verrazano נולד בסביבות 1485 (אין תיעוד מדויק) למשפחה טובה באזור ול די גרבה סמוך לעיירה הטוסקנית –Greve in Chianti, נרצח בנובמבר 1527 בנמל פוארטו דל פיקו שבספרד.

ורזאנו שירת  בצי הימיה של מלך צרפת דאז ,פרנסוא ה-1 שהיה פטרונו, התפרסם מאוד בחצרו ומהר מאוד הפך לפירט- קנה לו הצלחה ושליטה על ציי ספרד ופורטוגל.

אחד מהפרסים המפורסמים בהם זכה ב-1522 היתה ספינת אוצר שיועדה לצ'רלס ה-5 בשווי של 2 מיליון דולר. בינואר 1524 החל לתכנן את מסעו לעולם האחר הבלתי נודע...

ורזאנו דאג לתעד הכל ביומן המסע שהתפרסם בשנת 1556 וחשף את גילויו בכל הקשור ליבשת צפון אמריקה (בין קו אורך 30 ל- 50 צפון).

הפרסום הנ"ל הינו הראשון לאחר מסעו של קולומבוס, אך בכל זאת נותן תיאור ראשוני של מפרץ ניו יורק והנמל – מה שקרוי היום מפרץ הדסון ולא ורזאנו... מסעו אז כלל אף את כל מה שקרוי היום לונג איילנד עד לניו פורט (מסצוסטס) ומדינת מיין בצפון, ורזאנו חזר ממסעו ביולי 1524 לעיירה Dieppe על חוף האוקינוס האטלנטי בצפון מזרח צרפת.

אחיו של ורזאנו – הירונימו צייר והפיץ מפה של צפון אמריקה בשנת 1529 מתוך ציאורי המסע של ג'ובאני (המפה מצויה במוזיאון פרופגנדה שברומא).

מפת ורזאנו

מעט מאוד ידוע על שארית חייו, אך המעט מהעדויות הספרדיות מדברות על כך שהוא נתפס בשנת 1527 תוך כדי שייט בחופי קדיז שבדרום ספרד והוצא להורג  בצו של השליט צ'רלס ה-5.

העדויות המוצקות הינן כתביו שתארו בפרוטרוט את מסעותיו באוקינוס האטלנטי וכפועל יוצא מכך המפה ששורטטה ע"י אחיו – המפה המדויקת ביותר שהשפיעה רבות על ענף הקרטוגרפיה מאז המאה ה-16 ועד היום.

פסל האבן המצוי במרכז פיאצה מטאוטי שבגרבה אין קיאנטי מבטא את רחשי הכבוד של תושבי האזור לספן הנודע בן המאה ה-15 שיצא מקרבם...

מן הראוי לציין שפסל הברונזה של ג'ובאני דה ורזאנו שהוצב בשנת 1910 בגדה המזרחית של מנהטן מבטא ביתר שאת את  מחאתם של האזרחים – להוכיח כבל עם ועולם כי ג'ובאני דה ורזאנו ולא הנרי הדסון הוא זה שגילה לראשונה את המפרץ הקרוי דווקא על שמו של האחרון ...צוחק מי שצוחק אחרון.

חביות יין קיאנטי קלאסיקו ביקב של טירת ורזאנו

אגב ,חשוב לציין כי לא הרחק מהעיירה גרבה אין קיאנטי נמצא היקב שבבעלות שארית הפליטה של משפחת ורזאנו  ואף משמר את שמו בקנאות ,בצמוד ליקב יש גם חווה – Agriturismo  שם גם ניתן לשכור חדרים (המיקום בהחלט מומלץ : מחצית השעה מסן ג'ימיניאנו ,שעה מסיינה ,וחצי שעה מפירנצה) ונמצא על דרך הקיאנטי המפורסמת 222- .S 

בין אם בחרתם ללון במקום אם לוא , ,אל תוותרו על סיור ביקב במהלכו ניתן לבצע טעימות של יינות הקיאנטי והקיאנטי קלאסיקו המיוצרים במקום ואף מוצעים למכירה.

מריה גרמטיקו (Maria Grammatico) מלכת המרציפן של סיציליה

מי היא מריה גרמטיקו ?

מטייל בסיציליה שלא ביקר בעיירת המרציפן "אריצ'ה" (Erice) במערב סיציליה כאילו לא ביקר באי. הייחודיות של  עיירת ההר היא בין היתר במומחיותה במרציפנים מכל הסוגים וכל הצבעים.

בולטת ביותר בתחומה נמצאת ברחוב הראשי של העיירה המגדניה של מריה גרמטיקו הנחשבת "לכוהנת הגדולה של המרציפן". 

מריה למדה את סודות המרציפן בהיותה נערה שהתחנכה במנזר, כשהסודות והמתכונים הייחודיים השמורים איתה עד היום משמשים את הכנת המרציפנים במפעל הביתי הקטן שלבבעלותה.

אסור להחמיץ ביקור במקום !  

אתר המגדניה של מריה גרמטיקו.

רוני טיטו בביקורו אצל מריה גרמטיקו

 

 

מכתבי מטיילים

חבל פיימונטה (Piemonte) – בירתה הראשונה של איטליה המאוחדת

חבל פיימונטה  שמשמעותו – למרגלות ההר ,משתרע על שטח של 25,400 קמ"ר בצפון מערב איטליה ,מוקף משלושת עבריו באלפים וגובל בצרפת ,שוויץ וחבלי איטליה : ליגוריה,אאוסטה ולומברדיה. אוכלוסיתו מונה כ- 4.3 מליון נפש  בירתו טורינו – בירת איטליה לפני איחודה – הריסורג'ימנטו (1861),זהו החבל השני בגודלו באיטליה.

כרם בחבל פיימונטה - צילום באדיבות: פסטיבלים וקרנבלים בעולם.

נוף החבל ברובו כפרי וירוק ,מעוטר בשדות ובכרמים לא פחות מרשימים מטוסקנה הכל כך מוכרת כפרים קטנים וציוריים ,עיירות קסומות ופסטורליות בהן הזמן עומד מלכת ,טירות ,ארמונות ומנזרים חוות חקלאיות ואתרים היסטוריים .

חבל פיימונטה הינו מיצרני היין הגדולים באיטליה כולה ויחד עם זאת הינו חבל מתועש ,מקום מושבו של קונצרן הרכב "פיאט" על מפעליו : אלפא רומיאו ,לנצ'יה ופיאט ,מפעל פררו המייצר את שוקולד האגוזים הנמכר ביותר בעולם – נוטלה ופררו רושה.פטריות הכמהין הלבנות הינם גם אחד מסמליו המובהקים של החבל ,חודש אוקטובר הוא חודש פסטיבל ה"טרטופו ביאנקו" בעיר אלבה.

בחבל 16 בתי כנסת (חלקם לא פעיל) בטורינו בית כנסת גדול בעל שני מגדלי צריח "בצליים" ,מגדלים כאן כמויות גדולות של אורז ואפשר ללמוד על תבשילי ריזוטו מופלאים עם אורז קצר ועגול המבושל תוך כדי ערבוב והספגה של מרק ותוספות. רביולי – אניולוטי (בצק צהוב בשל כמות גדולה של חלמון ביצה וממולא בבשר עגל בלבד) ירקות אנטיפסטי ורטבי דגים כמו מוס טונה ורוטב שום.

הזמיו עכשיו מלון בחבל פיימונטה.

אודות אסיזי – Assisi עירו של פרנציסקוס הקדוש

קורות חייו של פרנציסקוס ,הקדוש היחפן והסגפן מתוארים ב- 28 ציורי קיר מדהימים

בבזיליקה על שמו ...זאת רק סיבה אחת לבקר בעירו – אסיזי.

הוא נולד ב- 1182 למשפחת סוחרים עשירה מאוד, וסומן על ידי אביו כיורש מובטח. אבל, פרנציסקוס מאסיזי בכלל חלם להיות אביר, ולכן הצטרף בצעירותו למלחמה של עירו אסיזי כנגד שכנתה פרוג'ה.

הוא נפל בשבי ,וישב בכלא שנה תמימה. כשהשתחרר נטש את שדות הקרב חולה ושברירי וככזה נותר כל ימיו ,פרנציסקוס הרגיש קרבה גוברת והולכת בינו לבין האלוהים, באחד ממסעותיו הרגליים באזור אסיזי, הגיע אל כנסייה חרבה , בהתלהבות רגעית מכר את כל הבדים אשר ביקש ממנו אביו למכור באחת הערים השכנות וביקש לתת את הרווח לנזיר אשר שיפץ את הכנסייה. הנזיר סירב לקבל את הכסף, אולם אביו של פרנציסקוס לא סלח לו ונידה אותו. פרנציסקוס ביקש את חסות הבישוף המקומי מפני אביו ומאז נפרשה עליו חסות הכנסייה.

על פי אגדה אחרת פרנציסקוס שמע במקום את מילותיו של ישו המצווה על תלמידיו לעזוב את ביתם ולנטוש את רכושם. בכל מקרה, כשהאב חובב המזומנים שמע את הסיפור המשונה הזה הוא נידה את בנו מהמשפחה. זו היתה נקודת המפנה בחייו של בן התפנוקים. פרנציסקוס מרד בכל אותם הערכים שספג בבית: עושר, קניין והדוניזם ואסף סביבו חבורת חסידים שמהם תבע לחיות באורח חיים ספגני.

במובנים רבים, במהלך המאה ה-13 ייסד פרנציסקוס את מפלגת הירוקים הראשונה בהיסטוריה. הוא הטיף לשמירה על בעלי החיים והטבע, אסר על חסידיו לאכול חיות ובשעות הפנאי אף נהג לשאת דברי קודש באוזני הציפורים...

הוא וחסידיו נהלו אורח חיים נזירי במיוחד :הם כפו על עצמם צומות ותעניות,קיבצו נדבות במכוון,ישנו בתנאים מחרידים, הסתובבו יחפנים לגמרי ובזו לרכוש הפרטי. הכנסייה שסבלה באותה תקופה מדימוי מוצדק של גוף מושחת ובזבזני העדיפה בצדק לא להתעמת עם חבורת היחפנים שהפכה לפופולרית באותם ימים והכירה במסדרו כמסדר עצמאי – מסדר "האחים הקטנים" אשר נודע לאחר מכן בשם מסדר הפרנציסקנים .שנתיים לפני מותו היה פרנציסקוס הקדוש, לאדם הראשון בהיסטוריה לחוות את פצעי הסטיגמטה – בעת תענית ארוכה, חווה הנזיר התגלות שבעקבותיה התגלו בגופו פצעים שדמו לחלק מפצעיו של ישו הצלוב – פצעי המסמרים בכפות הידיים, ופצע מדמם בחזהו, הללו הוכרו בתולדות הכנסייה כסימני הסטיגמטה – דימומי הצליבה של ישו. 

מת כאביון בגיל 44 (ב-3 באוקטובר 1226) בבקתה קטנה באסיזי. בצוואתו ביקש כי עם מותו ישכיבו אותו על הרצפה של מנת שימות בעליבות מוחלטת, ללא טקסים מיוחדים או גינוני אבל.

לאחר מותו הפך מסדר הפרנציסקנים שהקים לאחת התנועות החזקות ביותר בנצרות. הפרנציסקנים פנו לאוכלוסיות העממיות והעניות שהתקבצו בערים והשפיעו על אומנות התקופה ובעיקר על בנייתן של כנסיות ענק המיועדות לקהל רב.

על מנת להכיר מקרוב את מורשתו של מחולל המסדר הזה חובה לבקר בעירו – אסיזי שבלב חבל אומבריה (גובל עם טוסקנה) במרכז איטליה. העיר שוכנת על מורדות הר סובזיו , בת 25 אלף תושבים עיר ימי ביניים שיכולה בבטחה לשמש תפאורה לסרט... אסיזי מרוחקת כשעתיים נסיעה מרומא (צפון צפון מזרח).

הבזיליקה באסיזי, צילום: www.italia.it

האתר המרכזי באסיזי הוא באופן טבעי – הקתדרלה שבבנייתה הוחל זמן קצר לאחר מותו של פרנציסקוס. עם סיום הבנייה הוזמנו ציירים מרחבי איטליה לעטר את קירותיה והבניין הפך לאוצר אומנותי המייצג את מיטב אסכולות הציור האיטלקי בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה- 14 . ספק אם פרנציסקוס היה שבע רצון מהמבנה הענק  והמפואר הזה.

הבזיליקה מורכבת משתי כנסיות שהוקמו זו על גבי זו בסגנון יוצא דופן. בתוך הבזיליקה שוכנת אחת מעבודות האומנות החשובות ביותר בהיסטוריה. מדובר ב- 28 ציורי קיר אדירי ממדים שבהם מתוארים קורות חייו של פרנציסקוס. נמצאים בו תיאורים של הניסים שחולל, חזיונותיו השונים ויחסו המורכב אל הטבע. ציורי הקיר זכו להוקרה רבה כיוון שנחשבו לאחד ממבשריו המובהקים של הרנסנס.

במשך מאות בשנים ייחסו חוקרים איטלקיים את הציורים לג'וטו די בונדונה. חוקרים אלו הסתמכו בקביעתם על ספרו של ג'ורג'יו וזארי "חיי הציירים והפסלים המפורסמים ביותר" ששייך את הציורים לג'וטו ,אולם חוקרים מחוץ לאיטליה שהשוו את הציורים לעבודות אחרות של ג'וטו משוכנעים שלא הוא עומד מאחורי יצירה זו. הויכוח נמשך בעצם עד יומנו אנו...

ב- 1997 פקד גל של רעידות אדמה את אומבריה והבזיליקה העליונה נפגעה קשות. במשך שנים עמלו על שחזור המבנה וציורי הקיר. גם בבזיליקה התחתונה יש ציורי קיר רבים המפורסם שבהם מתאר את פרנציסקוס מטיף לציפורים, פרי עבודתו של אומן בלתי ידוע המכונה המאסטרו של סן פרנצסקו.

בתחתית הכנסייה שוכן קברו של פרנציסקוס ולצדו בגדיו המסמורטטים וחפציו הבלויים של האדון.

אנשובי – Anchovy , לא מה שחשבתם...

האנשובי המשומר, אותו אנו נוהגים לקנות בקופסאות פח קטנות, או בצנצנות זכוכית הוא מעדן ימי, המוסיף את טעמו העשיר, המיוחד והמלוח לאינספור מאכלים, כשהוא אף מככב בשעות הפנאי ברטבים ובתוספות תיבול רבות.

אנשובי – Encrasicholus Engraulis  ,באיטלקית – Alice ו/או Acciuga הינו דג קטנטן וכסוף (צבעו בגב כחול והזנב אפור בהיר) המגיע לגודל שבין 12 עד 18 ס"מ (אגב הסרדין הדומה לו במקצת גדול ממנו) בקיץ הוא נפוץ מאוד בים התיכון אז הוא נודד בלהקות ענק לאורך החופים – עונת הרבייה מתפרשת בין חודש אפריל לאוקטובר/ נובמבר כשנקבה עשויה להטיל כ- 40 אלף ביצים, לאחר יומיים שלושה מתחילים החיים כקבוצה ,האנשובי מגיע לבגרות מינית מקץ 4 חודשים ,מחזור חייו כ- 48 חודשים.

בשאר ימות השנה בסתיו ובחורף חי האנשובי בעומקים של 100 – 200 מ' ,אגב הוא מסוגל להסתגל לתנודות דרמטיות ברמת מליחות המים ולכן אין זה נדיר למצוא אותו בבריכות ו/או לגונות מליחות. האנשובי ניזון מסרטנים קטנים ,זחלים של רכיכות ופלנקטון הצמח.

סירות הדייגים במעגן. צילום באדיבות: "פסטיבלים וקרנבלים בעולם"

חבל ליגוריה שבירתו – Genoa מפורסם מאוד בדייג האנשובי ובעיקר כפרי הדייגים באחד משכיות החמדה של החבל  ה"צ'נקאווה טרה" – Cinque Terre שם ניתן להשיגו כמעט בכל חנות בכל אחד מהכפרים ,כמו גם להזמינו בכל אחת מהמסעדות – פילה אנשובי טרי בלימון או בכל ורסיה אחרת הוא פשוט מעדן וחבל שהזכרון שלנו מעלה אסוציאציות של דג מלוח בלתי ניתן לאכילה ... 

חשוב לציין שתכולת האומגה 3 ב – 100 גרם אנשובי הינה 21 גרם ,בעוד תכולת השומן הינה רק 3.5 גרם.

בין הדגים האוניברסליים כמו הקוד, ההרינג, הסרדין והטונה, תופס גם האנשובי מקום רב חשיבות.  הדג הקטן והכסוף הזה בן למשפחת ה- Engraulidae,  מצוי על מיניו השונים כמעט בכל הימים והאוקיינוסים הממוזגים. האנשובי המפורסם והנחשב ביותר מצוי בים התיכון,במפרץ גנואה ,בים האדריאטי ובסיציליה , בים השחור ובחופיו המזרחיים של האוקיינוס האטלנטי.
ככל הידוע התפרסם האנשובי כבר ברומא העתיקה, שם שימש כמרכיב העיקרי של הGarum-.  רוטב דגים מותסס, עז טעם שהיה פופולרי מאד בנשפים ובבנקטים של של הבירה האימפריאלית.  

ה -  Garum היה עשוי מדגי אנשובי שלמים על קרביהם שהותססו בתמיסת מלח ותבלינים מרוכזת, שנחשפה לחום השמש ולפעילות האנזימטית של בשר הדג, לתקופה של עד שנה. רטבי דגים דומים ניתן למצוא בצורה זו, או אחרת, בכל רחבי העולם. בדרום צרפת ידוע רוטב דגים דומה בשם - Poutin, וביוון - Garos העשוי מאנשובי וכבדי דג המקרל.  רוטב הדגים המפורסם היום מאד, הוא רוטב הדגים המסורתי של דרום מזרח אסיה הנאכל שם בכמויות אדירות, כתבלין, או תוספת במאכלים רבים.

בעבר הלא רחוק היה האנשובי נמכר בעיקר בצורתו המומלחת בחביות, או קופסאות עץ. המלח היה שומר היטב על צורתו וטעמו של הדג השלם ועל מוצקות בשרו העדין ומאפשר שימוש נוח ויפה בכל דג. זו הסיבה שעד היום, מבוקש האנשובי המומלח ע"י טובי השפים בעולם כולו העושים כל מאמץ להשיגו.

כיום נפוץ ומוכר האנשובי המשומר בשמן, פילה שלם, או מגולגל, עם צלפים, פלחי לימון, או תוספות אחרות, בקופסאות פח קטנות, או בצנצנות זכוכית.

גם כיום, משמש האנשובי בעיקר כ"תבלין", המוסיף את טעמו העשיר, המיוחד והמלוח למאכלים כמו, בשר עגל -שניצל הולשטיין הוינאי), ביצים, ירקות ומאכלי דגים רבים וכמובן בפיצות ).

האנשובי מככב גם ברטבים ובתוספות תיבול רבות. די אם נזכיר את הידועים שבהם: ממרח האנשובי הצרפתי הנודע - אנשויאד, ממרח הזיתים והאנשובי הפרובנסלי - טפנד, חמאת האנשובי הגרמנית - סרדנלבוטר, ממרח האנשובי הסקנדינבי, האנשובי ברוטב סלט קיסר הידוע ועוד. אגב, האנשובי המשומר מהעיר קולייר (Collioure) שבדרום צרפת, נחשב לאנשובי המשובח ביותר בעולם.

עם זאת, עדיין נשמרת המסורת של אכילת האנשובי כדג ים טרי, לא משומר, בארצות בהם הוא היה ועדיין ענף דיג חשוב, בפורטוגל, בספרד, באיטליה ובעיקר בתורכיה, נחשב האנשובי הטרי למעדן רם מעלה. את המקום הראשון בעולם אוהבי האנשובי תופסים התורכים, בפיהם הוא נקרא 'האמסי' והוא נחשב לנסיך כל הדגים הידועים לתורכים. הרגשות העזים שמעורר ה'האמסי' בלבבות התורכים, שימשו השראה לטרובדורים רבים, ששרו בשבחו לאורך חופי הים השחור והונצחו בפואמות לא מעטות המושרות בתורכיה עד היום.

הרשימה הארוכה של השימושים השונים באנשובי הטרי במטבח התורכי, מרשימה ביותר, אנשי הים השחור יודעים ארבעים ואחת דרכים להכנת ה'האמסי' ובהן בורקס האמסי, פילאף האמסי, מרק האמסי, לחם מיוחד הנאפה עם האמסי ואפילו קינוח האמסי. האנשובי הטרי צריך להאכל מיד וזמן הוא שם המשחק בדייג האנשובי התורכי. עיקר הדיג נערך בלילה, לאור פנסים. עם שחר מגיעות הסירות הגדולות עמוסות בכמויות אדירות של דגי אנשובי, (600-700 אלף טון לשנה) לרציפי הנמלים, נארזים במהירות בארגזים, ומועמסים על המשאיות הדוהרות עטויות ענני שחפים, אל שווקי הערים והכפרים.

זנים אחרים של אנשובי הינדו-פסיפי, מופיעים בכמויות אדירות בחופי פרו וצ'ילה, שם הם נקראים אנשובטה. זרם ההומבולט הקר, הזורם צפונה בחלק זה של העולם, עשיר מאד בזואופלנקטון, מקור המזון העיקרי של האנשובי והוא המקור לשפע הרב ולשלל האדיר העולה ברשתות הדיגים של פרו, שלל שאין לו כיום מתחרים בעולם כולו.
גם בדרום מזרח אסיה, תאילנד, ויאטנם ואינדונזיה, הולך ומתפתח דיג אינטנסיבי של אנשובי.

האנשובי כמאכל לא הצליח לחדור למטבח האסיאני, כנראה מטעמים של העדפה ושלל האנשובי הדרומי מיועד בעיקר לייצור קמח דגים וליצוא.

האנשובי הטרי אינו מוכר כמעט בארצנו ועלינו להסתפק לצערנו באנשובי המשומר. במעדניות תורכיות אחדות בלוינסקי, או ביפו, ניתן עדיין להשיג במשקל, אנשובי או נכון יותר, סרדינים מומלחים במקום, בשיטה ביתית מסורתית, שטעמם עז ונפלא. ניתן לשמרם זמן ממושך מאד ונהדר להשתמש בהם בהצלחה בכל מתכון המכיל אנשובי.
להלן כמה מתכוני אנשובי קלסיים, פשוטים ומהירי הכנה, שיוסיפו טעם, עוקץ ואופי לארוחות הקלילות של הקיץ.

ממרח אנשובי איטלקי
כ20- זיתים שחורים (קלמטה(
כוס גבינת פרמזן מגוררת
כוס חמאה
1 כף של ממרח אנשובי משובח
לעבד הכל במעבד מזון, לאפות על פרוסות דקות של לחם איטלקי לבן, לקשט בטבעת בצל אדום או עגבנית שרי חצויה ולאכול עם יין לבן צונן.