קרב סולפרינו – Solferino הטריגר להקמת ארגון הצלב האדום הבינלאומי

הקרב נערך ב- 24 ביוני 1859 בחבל לומברדיה כחלק מתהליך שהחל לצבור תאוצה שנתיים מאוחר יותר – איחוד איטליה. בקרב ניצח הצבא המשותף בראשות נפוליאון השלישי והמלך ויטוריו עמנואל השני את צבא הקיסרות האוסטרית בראשות פרנץ יוזף – קיסר איטליה.

קרב זה שמש רקע להקמת ארגון הצלב האדום הבינלאומי וניסוח אמנת ז'נבה זאת בעקבות התרשמותו האישית של איש עסקים ופעיל חברתי שויצרי בשם ז'אן אנרי דינן שהיה עד לקרב ותוצאותיו הוא גם דאג לפרסם את ספרו "זכרונות מסולפרינו" והחל לקדם רעיונות בדבר קוד התנהלות בשדה הקרב כל אלה היוו השראה להקמת ארגון הצלב האדום ולפרסום אמנת ז'נבה.

את הרעיון הנשגב להקמת ארגון רפואי הומניטרי הגה הנ"ל כשעבר בזירת הקרב לאחר שחזה בעשרות אלפי פצועים והרוגים ששכבו בחום עד שנאספו לטיפול בבתים ,בכנסיות והמרפאות המאולתרות אשר לא היו ערוכות לטיפול במספר כה רב של נפגעים, דינן אסף נערות, נשים ועוברי אורח מהסביבה וניסה להחיש עזרה לפצועים, למרות מאמציהם דינן ידע שרק קיומו של גוף מסייע יכול היה למנוע מותם של קורבנות נוספים ולפיכך כתב את אשר חווה בספר הנ"ל ב- 1862 מה שהביא למודעות הציבורית את החשיבות בהקמת הארגון ,על הרעיון הנשגב קפץ עורך דין מז'נבה בשם גוסטאב מואניה שהגשים את חזונו של דינן בארגון כנס בינלאומי ב- 22 באוגוסט 1864 "אמנת ז'נבה הראשונה" הסמל שנבחר לארגון היה דגל שוייץ בהיפוך צבעים כשהמסורת הנוצרית לפיה אין לפגוע באנשים ובמבנים הנושאים את סמל הצלב השפיעה על בחירת הסמל..

כחלק משאיפתה של איטליה לאיחוד רצתה ממלכת סבויה בראשות המלך ויטוריו עמנואל השני לסלק את האוסטרים משליטתם בחבל לומברדיה ,ראש ממשלתו של המלך קמילו קאבור שכנע את קיסר צרפת – נפוליאון השלישי לסייע לו בכך ובתמורה יזכה לשטחים.

בתחילה הגיבו האוסטרים במתינות להתגרות האיטלקית אך ב- 18 באפריל הכריזה אוסטריה מלחמה מה שאפשר לצרפתים לפלוש לחבל לומברדיה ולצאת למלחמה. ב- 4 ביוני נצח הצבא המשותף (צרפתי – סרדי) את האוסטרים בקרב מגנטה ועשרים יום לאחר מכן נפגשו הכוחות בקרב סולפרינו.

המונומנט המנציח את קרב סולפרינו - צילום רוני טיטו

בקרב זה שנמשך 9 שעות בלבד שלמו הכוחות (משני הצדדים) מחיר כבד ביותר יותר מ- 23 אלף חיילים נפצעו ו- 5500 חיילם נהרגו ,חלקם נורו ואו נפגעו מכידוני רובים לאחר שנפצעו. חלק מהפצועים נותרו בשדה הקרב ללא טיפול רפואי ולאחרים הוגשה עזרה מסוימת על ידי הכפריים באזור.

לאחר הקרב הוכרזו כשבויים ונעדרים כ- 12 אלף חיילים.

בהשפעת האבדות הכבדות ובשל האיום הפרוסי (על צרפת) החליט נפוליאון להגיע להסכם עם האוסטרים עליו חתם בוילה פראנקה ב- 12 ביולי 1859 ,ללא ידיעת האיטלקים.

על פי ההסכם נמסרה לומברדיה לאיטלקים אך ממלכתם שהוקמה ב-1860 חסרה את אזור ונטיה (ונטו) מה שהביא להתפטרות קמילו קאבור מהממשלה.  

למותר לציין כי המונומנט לזכר המאורע נמצא מס' ק"מ לפני העיירה – Solferino בקרבת הכניסה / יציאה לכביש האגרה 4 – A ב  Sirmione.