מוראנו –אחד מ-117 האיים המוכרים כונציה (שעל הים)
שמש כנמל מסחרי של ונציה מאז המאה ה-7 כשבמהלך המאה ה-10 לספירה הגיע לשיא התפתחותה הכלכלי
בשמשה כמרכז מסחרי באותם ימים עם מטבע משלה,כוח שיטור עצמאי ואריסטוקרטיה ...
מאז 1920 עברה הזכוכית הונציאנית גלגולים שונים, אך תמיד שמרה על קסמה
המקורי .
הכל החל בשנת 1291 כשהרפובליקה הונציאנית תבעה מנפחי הזכוכית לעזוב את
ונציה ולפנות את סדנאות הזכוכית לאי השכן מוראנו בשל הסיכון הרב שיש בעבודות אלו
כשמרבית המבנים בונציה עשויים מעץ ... זה לא לקח הרבה זמן לנפחי הזכוכית של
מוראנו/ונציה להפוך לתושבים הנחשבים ביותר באי עד כדי כך שהם נהנו מחסינות מלאה
(מתביעות הרפובליקה) לשאת חרבות להגנה עצמית השיא היה בשלהי המאה ה-14 כשבנות
הנפחים הורשו להינשא לבני האצולה הונציאנית (בעלי הדם הכחול).
יחד עם זאת הנפחים לא הורשו בצו לעזוב את מרחב הרפובליקה וכשמשהו מהם חשק לצאת לקניות במרחב הלגונה הוא
הסתכן בניסיון התנקשות/רצח ו/או כריתת ידיו ע"י המשטרה החשאית, בפועל מרבית
העורקים הפוטנציאלים לא אוימו באכזריות...
נשאלת השאלה ,מה הפך את נפחי
הזכוכית של מוראנו לייחודיים כל –כך ?
אלו היו היחידים באירופה שידעו ליצור מראות זכוכית, הם היו היחידים
שפתחו טכנולוגיות ליצירת זכוכית קריסטל, מומחים לציפוי אמייל על זכוכית (Smalto) ,מומחים לעיטור חוטי זהב על זכוכית
 |
| צילום: Clarita |
(Aventurine) יצירת זכוכית במגוון צבעים (Millefiori),זכוכית מולבנת (Lattimo) ואף יצירת חיקויים לאבני חן יקרות המיוצרים
מזכוכית...
יחד עם זאת חשוב לציין כי שקיעתה של תעשיית הזכוכית האיסלאמית בסוריה
ובמצרים בסביבות 1400 לספירה תרמה רבות ואף הביאה לנדידת מוקד הפעילות שלה למערב
ולהשתקעותו בונציה כשלמן המאה ה-15 אירופה הלכה שבי אחר קסמי הזכוכית של ונציה.
הכלים שנוצרו בה בתקופת הרנסנס והבארוק נחשבים לאחת מפסגות היצירה בתולדות תעשיית
הזכוכית, וונציה היתה לבירתה הבלתי מוכתרת אבן שואבת לאוהבי הזכוכית
ולאומניה.
במוראנו נוצרה רשת של בתי מלאכה משפחתיים קטנים, שסודותיהם המקצועיים
נשמרו בקנאות לאורך הדורות – עד לימנו אנו (כיום פעילים כ-70 סדנאות) אך אליה וקוץ בה ,דוקא מיקומו הגיאוגרפי של האי
והסודיות שאפפה את טכניקות התעשייה ,בודדו את אומניה שפעלו במעין חלל ריק ונמנעה
מהם היכולת להתעדכן בחידושים שנפוצו בעולם החדש... רק בסוף שנות השישים של המאה הקודמת
חלה תפנית כאשר תעשיית הזכוכית של מוראנו נפתחה לעולם וגברה נכונותם של רבי
האומנים לשתף את עמיתיהם ברזי המקצוע. בנוסף על כך, הלך וגדל בשנים האחרונות מספרם
של אומנים מתחומים שונים שבחרו בזכוכית כמדיום לרעיונותיהם והגיעו למוראנו לעבוד
בה. הללו שתפו פעולה עם מנפחי זכוכית, מעטרים וחרטים בני המקום ויצרו יצירות שונות
בתכלית ממה שאפיין את מוראנו עד כה...
תעשיית הזכוכית המקומית הגבירה את מעורבותה במתרחש מחוץ למוראנו
והעמיקה את קשריה הבינלאומיים על ידי ייזום ואירוח תערוכות והשתלמויות בינלאומיות
לאמנים זרים. כך אמנים רבים מרחבי העולם נהרו לונציה להשתלם,להתרשם ולעבוד בעוד
מארחיהם חצו יבשות בכדי להפיץ את הידע בתחום עיצוב הזכוכית.
חשוב לציין כי רכישת כלי זכוכית ונציאנית העידה על אמידותם ועל מעמדם
הנכבד של בעליהם והלמה את אורח החיים של אצולת אירופה. רבי האומנים המקומיים קבלו
הזמנות עבודה ממרחקים ויצירותיהם הרבות שווקו לכל קצוות תבל לקשט בהן ארמונות
ומשכנות פאר של שליטים נסיכים ושועי עולם...
האי מוראנו שמש מאז ומתמיד מוקד השראה לנוסעים ,משוררים והוגי דעות
שהעלו על הכתב את רשמיהם מביקורם בו וסייעו בכך להפיכתו לאגדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה