האי השני בגודלו בים התיכון 24,090 קמ"ר ,1,600,000 תושבים ו- 1850 ק"מ של חופים מפורצים ותכולים להפליא...מציעים לנו המטייל מגוון נופים יפיפיים :תהומות, צוקים חדים ותלולים, עמקים וגאיות ובעיקר חופים בתוליים מהמפורסמים בעולם כמו : חוף קוסטה ריי וחוף ויאסמיוס.
אוכלוסיית חיות הבר שנותרה באי הינה ייחודית הכוללת חמורים לבקניים ונשר GRIFFON
האי נכבש פעמים רבות על ידי היוונים, הפניקים, הרומאים, הפיזאנים בני גנואה והספרדים.
במהלך כל הפלישות הללו שמרו בני המקום על זהותם הייחודית , למרות היותה חלק מאיטליה – סרדיניה עדיין נפרדת , מבודדת ומקפידה לשמור את הניתוק הזה...
שפתם (סארדית) אף היא שונה מהאיטלקית וקרובה ללטינית - עדיין מדוברת.
במקומות שונים באי פזורים כ- 7000 מבנים הידועים בשם נוראגי ,לטעמת החוקרים הם נבנו על ידי הנוראגים ,התושבים הראשונים של האי.
שרידים אלו הינם עדות מרשימה ואותנטית לאחת התרבויות הקדומות והחשובות ביותר באזור הים התיכון. הנוראגים הגיעו לאי באלף השני לפנה"ס וכאשר התרבות היוונית היתה עדיין בחיתוליה, כבר הגיעה התרבות הנוראגית לשיאה וקיימה סחר פורה עם חברות אירופאיות, בעיקר באזור איטליה.
הנוראגים הקימו בסרדיניה מצודות ובתים בעלי מבנה חרוטי מגושי אבן גדולים במיוחד.
טכניקת הבניה של מבנים אלו אחידה : אבנים המונחות זו על זו בשיטה היבשה – ללא חומר הדבקה.
שרידים של שיטת בנייה זו אפשר למצוא גם במקומות אחרים באגן הים התיכון, אבל בסרדיניה שיכללו אותה והאדריכלים הציגו שלל פתרונות ארכיטקטונים מענינים.
הנוראגים הותירו אחריהם גם מבני קבורה ,שהיוו קברי אחים ושימשו כנראה גם לטקסי פולחן.
בשל גודלם יוצא הדופן, כונו מבנים אלה "קברות הענקים". סמוך להם נמצאות שלשות של אבנים אליפטיות, המתחדדות כלפי מעלה. אלו כונו "בית אל" ,כלומר : משכן האלים.
לפי אחת הסברות ,מייצגות האבנים את מחזוריות הצמיחה.
התגלו באי גם בארות ובהן אביזרי פולחן. אבל לא הרבה ידוע על התרבות שהותירה את כל האוצרות הללו ועד היום מספקים השרידים יותר שאלות מתשובות...
באלף הראשון לפנה"ס החל זרם איטי של סוחרים פניקים ופונים להתיישב לאורך החוף במיוחד בדרום, שם יש מרבצי עפרות ברזל.
במאה ה- 6 לפנה"ס הופרה שלוות החיים בסרדיניה עם כבוש קרתגו את האי ומאז לאורך כ- 2500 שנה החלה לסבול את נחת זרועם של פולשים רבים.
הרומאים פלשו לאי במחצית המאה ה- 3 לפנה"ס אז נהלו קרבות גרילה כנגד הנוראגים ובני קרתגו
אגב הרומאים העניקו לאי את השם ברבאגיה ,בלטינית – ברברים.
בשנת 27 לפנה"ס נבנתה העיר הרומית הראשונה באי – טוריס ליביסוניס ,אז גם ניתנו לסרדים זכויות כשל נתינים רומיים.
לאחר הרומאים באו הביזנטים ולאחריהם הערבים המוסלמים.
בעקבות קריאת האפיפיור בנדיקט ה- 8 להילחם בכופרים, כבשו תושבי פיזה וגנואה שבאיטליה את האי.
הגרועים מכל היו הספרדים. בשנת 1297 נתן האפיפיור את סרדיניה לבית אראגון הספרדי תמורת סיציליה. השלטון של גנואה ופיזה הסתיים ב- 1388 .
שלטון הספרדים נמשך בפועל כ- 300 שנה שמתוכם 150 השנים הראשונות היו עקובות מדם ,אחת הגיבורות של אותה תקופה היתה אליאונורה ,בתו של השופט מאריניום הרביעי ששימש מעין שליט מקומי. אליאונורה השאירה קובץ חוקים שהפכו לקוד משפטי ואזרחי עד לשלהי המאה ה- 19 .
לאחר הספרדים באו הצרפתים והאוסטרים.
אוכלוסיית חיות הבר שנותרה באי הינה ייחודית הכוללת חמורים לבקניים ונשר GRIFFON
האי נכבש פעמים רבות על ידי היוונים, הפניקים, הרומאים, הפיזאנים בני גנואה והספרדים.
במהלך כל הפלישות הללו שמרו בני המקום על זהותם הייחודית , למרות היותה חלק מאיטליה – סרדיניה עדיין נפרדת , מבודדת ומקפידה לשמור את הניתוק הזה...
שפתם (סארדית) אף היא שונה מהאיטלקית וקרובה ללטינית - עדיין מדוברת.
במקומות שונים באי פזורים כ- 7000 מבנים הידועים בשם נוראגי ,לטעמת החוקרים הם נבנו על ידי הנוראגים ,התושבים הראשונים של האי.
שרידים אלו הינם עדות מרשימה ואותנטית לאחת התרבויות הקדומות והחשובות ביותר באזור הים התיכון. הנוראגים הגיעו לאי באלף השני לפנה"ס וכאשר התרבות היוונית היתה עדיין בחיתוליה, כבר הגיעה התרבות הנוראגית לשיאה וקיימה סחר פורה עם חברות אירופאיות, בעיקר באזור איטליה.
הנוראגים הקימו בסרדיניה מצודות ובתים בעלי מבנה חרוטי מגושי אבן גדולים במיוחד.
 |
| סרדיניה - צילום Clarita |
טכניקת הבניה של מבנים אלו אחידה : אבנים המונחות זו על זו בשיטה היבשה – ללא חומר הדבקה.
שרידים של שיטת בנייה זו אפשר למצוא גם במקומות אחרים באגן הים התיכון, אבל בסרדיניה שיכללו אותה והאדריכלים הציגו שלל פתרונות ארכיטקטונים מענינים.
הנוראגים הותירו אחריהם גם מבני קבורה ,שהיוו קברי אחים ושימשו כנראה גם לטקסי פולחן.
בשל גודלם יוצא הדופן, כונו מבנים אלה "קברות הענקים". סמוך להם נמצאות שלשות של אבנים אליפטיות, המתחדדות כלפי מעלה. אלו כונו "בית אל" ,כלומר : משכן האלים.
לפי אחת הסברות ,מייצגות האבנים את מחזוריות הצמיחה.
התגלו באי גם בארות ובהן אביזרי פולחן. אבל לא הרבה ידוע על התרבות שהותירה את כל האוצרות הללו ועד היום מספקים השרידים יותר שאלות מתשובות...
באלף הראשון לפנה"ס החל זרם איטי של סוחרים פניקים ופונים להתיישב לאורך החוף במיוחד בדרום, שם יש מרבצי עפרות ברזל.
במאה ה- 6 לפנה"ס הופרה שלוות החיים בסרדיניה עם כבוש קרתגו את האי ומאז לאורך כ- 2500 שנה החלה לסבול את נחת זרועם של פולשים רבים.
הרומאים פלשו לאי במחצית המאה ה- 3 לפנה"ס אז נהלו קרבות גרילה כנגד הנוראגים ובני קרתגו
אגב הרומאים העניקו לאי את השם ברבאגיה ,בלטינית – ברברים.
בשנת 27 לפנה"ס נבנתה העיר הרומית הראשונה באי – טוריס ליביסוניס ,אז גם ניתנו לסרדים זכויות כשל נתינים רומיים.
לאחר הרומאים באו הביזנטים ולאחריהם הערבים המוסלמים.
בעקבות קריאת האפיפיור בנדיקט ה- 8 להילחם בכופרים, כבשו תושבי פיזה וגנואה שבאיטליה את האי.
הגרועים מכל היו הספרדים. בשנת 1297 נתן האפיפיור את סרדיניה לבית אראגון הספרדי תמורת סיציליה. השלטון של גנואה ופיזה הסתיים ב- 1388 .
שלטון הספרדים נמשך בפועל כ- 300 שנה שמתוכם 150 השנים הראשונות היו עקובות מדם ,אחת הגיבורות של אותה תקופה היתה אליאונורה ,בתו של השופט מאריניום הרביעי ששימש מעין שליט מקומי. אליאונורה השאירה קובץ חוקים שהפכו לקוד משפטי ואזרחי עד לשלהי המאה ה- 19 .
לאחר הספרדים באו הצרפתים והאוסטרים.
הכובשים הותירו אחריהם : גשרים, אמפיתיאטראות ואמת מים... הם לא הצליחו להטביע את חותמם זולת ... על האדמה ... אף כובש לא הצליח לשעבד את תושבי האי שנסוגו בדרך כלל אל ההרים.
אמרה שגורה בפי הסרדים : FURAT CHI DE SU MARE VENIT
והמשמעות – מי שבא מן הים, בא לשדוד אותנו...
קולינריה בסרדיניה
הקינוח האולטימטבי של סרדיניה
פסטיבלים בסרדיניה
קולינריה בסרדיניה
הקינוח האולטימטבי של סרדיניה
פסטיבלים בסרדיניה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה