אז ככה... זה התחיל בשנת 1929 כפעולה של אדיבות לב
ורצון טוב בין ברמן (ברטנדר) לבין לקוח שהניב בסופו של דבר למיזם להקמת בר מקומי
באחד החורים בונציה כשלימים יהפוך להיות אחד מהמקומות המועדפים ביותר לאסכולת
החברה האריסטוקרטית הגבוהה מהעולם בכלל ומאירופה בפרט ומעונם של:
סופרים,אומנים, סלבריטאים, הוגי דעות וסתם עוברי אורח...
מה שמאחד את כולם זה הרצון להנעים את זמנם במקום פשטני באוירה אלגנטית
משהו במקום היודע להגיש קוקטיילים משובחים וכשהמטבח הינו מותג...
ארנסט המינגווי היה אורח קבוע במקום בביקוריו התכופים בונציה ואף יוחד
לו שולחן קבוע בפינה...לאחר מלחמת העולם ה-2 דאג ליחד ביצירתו : Across the River and into the Trees , דף אודות הבר המיוחד הזה...
וודי אלן אף הוא נחשב אורח קבוע במקום שתמיד דואג להגיד לבנו של המייסד
שהפשטות של המקום והאוירה הנינוחה היא זו שסוחפת אותו למקום באורח תדיר...
הכיצד הכל התחיל?
 | |
| Harry's Bar, Venice,Photo by: Clayton Parker, Wikimedia Commons |
הרי'ס בר נפתח במרוצת 1931 ע"י Giuseppe
Cipriani – ברמן נמרץ שעבד במלון אירופה
שבונציה שם הכיר לא מעט אנשי עסקים שבאו לבלות את חופשתם מאמריקה הרחוקה...אחד מהם
היה Harry Pickering
שהתארח בקביעות בבר המלון...
פעם אחת גילה ג'וזפה שחברו האמריקני מפסיק לפקוד את הבר ושאל אותו
לפשר העניין ,הלקוח נשבר וסיפר לו כי משפחתו נישלה אותו מכל רכושו כשגילתה כי הוא
מכור לטיפה המרה...
לשמע הדברים הילווה לו ג'וזפה 5,000 דולר, שנתיים מאוחר יותר בביקורו
בבר נתן לו בחזרה את הכסף ואף הוסיף לו יותר...באומרו "מר קיפריאני ,תודה רבה
לך הא לך הכסף ועל מנת להראות לך את הערכתי הרבה אליך יש לך עוד 20,000 דולר וזה
כנראה מספיק בשביל לפתוח בר משלך...ונקרא לו Harrys Bar " המיקום
– Calle
Vallaresso בקרבת פיאצה סן מרקו ,הבר כפי שהמשפחה נהגה
לציין שמש בראשיתו כבר משקאות בלבד ורק בשלב מאוחר יותר ספק גם ארוחות בזכות
המסעדה המופלאה שבו... הלוגו של הבר מייצג
ברמן עם שייקר בידו המוזג אפריטיף כלשהו ל-3 כוסות .
בנו ממשיכו של ג'וזפה – Arrigo Cipriani נולד שנה לאחר פתיחת הבר ,בוידויו לאחר סיום לימודי המשפטים וחתונתו, טען "הקדשתי את כול כולי לבר ...למעשה אבי שתף
אותי בכל מחשבותיו היות והוא היה ממציאן גדול בכנות ,אני חושב שאף אני הינו אחד
מהמצאותיו הרבות...
הוא ממשיך ,לעולם לא אשכח את יום השבת (הייתי בן 17) הבר היה גדוש
באנשים הקומה ה-2 עוד לא היתה קיימת ,נכנס אדם בגפו ואבי הציע לו לשבת בשולחן
הגדול ביותר שהיה פנוי – שולחן ל-10 איש ,משום שאבי נהג לציין כשאדם בא בגפו ואין
לו עם מי לדבר אנו מחויבים לדאוג להאכיל אותו...
זהו אחד העקרונות שירשנו מאבי המייסד – אדם שבא לבד תמיד יוכל להזמין לאכול
אפילו ללא הזמנה כדי שירגיש בבית, אף אחד לא יוכל לשלחו הביתה...מוסיף ומדגיש.
הצלחת המקום הוא מוסיף מושפעת מהפרטים עליהם אנו מחויבים באופן תדיר:
תפקידנו הוא להתחיל כל יום מאפס. בבוקר
אין לנו שום דבר מוכן במטבח – רק חומרי גלם אותם נהפוך למטעמים בהמשך היום...
על כל פנים בדומה לאביו ג'וזפה ,אריגו קיפריאני מאמין ב-3 יסודות
המצליחים להשביע את רצון הלקוחות:
איכות,חיוך ופשטות "אנו מאמינים ומקווים לשרת את לקוחותינו בדיוק
כשם שאנו מצפים שישרתו אותנו עם תשומת לב יתרה ואיכפתיות משום ששירות זה מעל
האהבה...".
באשר להמצאותיו של ג'וזפה המייסד: המשקה Bellini הקוקטייל הורוד מכיל מחית אפרסקים לבנה, מיץ
ופרוסקו(יין ניתזים איטלקי) הומצא בשנת 1948 וניתן לו השם של הצייר בליני מתקופת
הרנסנס שיצירותיו הוצגו לראווה בונציה באותה השנה.
הקרפציו אף הוא אחד מהמצאותיו המפורסמות – פרוסות דקיקות ביותר של
פילה מיניון הספוגות ברוטב לבנבן המכיל מיונז וחרדל...יש לזקוף את ההמצאה לזכותה
של רוזנת בשם Nani Mocenigo
שרופא אסר עליה לאכול בשר מבושל וג'וזפה ללא שהות ייצר את המעדן הנפלא הזה...השם
קרפציו ניתן אף הוא על שם הצייר ויטוריו קרפציו מפורסם בשל השימוש התכוף שעשה
בציוריו בצבעי האדום לבן...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה