פרספונה שהייתה נערה יפה ביותר והכל אהבוה , לא חיה על הר האולימפוס כמו הוריה, אלא העבירה את ימיה על פני האדמה, קוטפת פרחים ונוטעת עצים יחד עם חברותיה ,אולם האדס (אל השאול) חמד אותה לעצמה והחליט לחטוף אותה ולהביאה לממלכתו אשר מתחת לאדמה.
יום אחד בשעה שפרספונה טיילה כהרגלה על פני האדמה ,האדם מימש את תוכניתו ,הוא פרץ רכוב על מרכבתו מבקע האדמה ,תפס את הנערה ההמומה ולקח אותה איתו לשאול תחתיות.
אף אחד פרט לזאוס ולהליוס (אל השמש) הרואה הכל לא הבחין במאורע.
זאוס הליוס
לאחר שפרספונה נעלמה, דמטר – אמה לא ידעה את נפשה מצער, היא קללה את חברותיה של בתה שלא הצליחו למנוע את החטיפה והפכה אותן לסירנות – ציפורים בעלות ראש אישה. דמטר שקעה בגעגועים לביתה והזניחה את האדמה שחדלה לתת את תבואתה, תנובתה ולהצמיח את פריה.
בסופו של דבר נאלץ זאוס לפעול על מנת למנוע את האסון הממשמש ובא ,הוא שלח את הרמס (שליח האלים) להאדס כדי שישיב את את פרספונה לאמה.
האדס החזיר לבסוף את פרספונה אך בטרם הלכה נתן לה לאכול מספר גרעיני רימון – גרעינים בודדים אלו היו פירות השאול ובשל אכילתם נאלצה פרספונה לשוב לשאול לארבעה חודשים מידי שנה בשנה ,אולם בשאר חודשי השנה הותר לה לשוב לאולימפוס ולבלות יחד עם אימה ויתר האלים.
בזמן שהותה של פרספונה מתחת לאדמה הייתה אימה מתעטפת עצב וגוזרת כליון על האדמה ,אך מששבה פרספונה לאימה היא הייתה מתנערת מעצבונה ומאפשרת לתבואה לפרוח ולהבשיל.
לכן ,על פי המיתוס ,מגיעים מידי שנה ארבעה חודשי החורף בהם האדמה הופכת קשה ואינה נותנת פרי אך לאחריהם מגיעים חודשי האביב והקיץ בהם פרספונה שבה מן השאול ודמטר שוב מפרה את האדמה.
ולפיכך דבקה האמונה מאז , שחטיפתה של פרספונה קבעה את עונות השנה !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה